תפקידה העיקרי של הטכנולוגיה הוא לייעל את חיינו ולהשאיר לנו יותר זמן פנוי לעשות את מה שבאמת מעניין אותנו. שנים רבות חולם האדם העצל כי הטכנולוגיה תחליף אותו בעבודות השחורות והמשעממות של החיים. הביטוי הקלאסי לחלום זה הוא הרובוט האנושי, זה שמנקה את הבית, מכין אוכל ומוציא את הכלב לטיול. לצערנו, הרובוט האנושי נותר עדיין כחלום, אך בשנים האחרונות חל שינוי המקרב את החלום למציאות. בשנים האחרונות מזנקות יכולות עיבוד הנתונים בקצב מסחרר ופותחות צווארי בקבוק שמנעו מתעשיית הרובוטיקה להתפתח. התקדמות רבה שנעשתה בתחומים כמו זיהוי ועיבוד תמונה, זיהוי דיבור, תקשורת, יעילות הסוללות, עשויה להוציא בשנים הקרובות את הרובוטים מאולמות הייצור ולהרחיב את השימוש בהם. בשבוע שעבר קיבלו מבקרי הכנס הישראלי לרובוטיקה בבית חיל האוויר בהרצליה טעימה לעתיד. בתערוכה הוצגו מגוון רחב של רובוטים שתפקידם העיקרי הוא לייעל, להגדיל פריון, לחסוך ואף להציל חיי אדם. אחד הרובוטים שהוצגו הוא רובוט דמוי אדם שפותח על ידי ג'נרל מוטורס ונאס"א לסיוע לאסטרונאוטים בתחנת החלל, והוא מיועד לעבוד בשיתוף פעולה עם האדם על פס הייצור. בכנס הוצגו חידושים נוספים בתחומי הרובוטיקה הצבאית, האזרחית והרפואית. לדוגמה, רכב רובוטי מבית היוצר של חברת ג'ניוס, מפטרל לאורך גדר הגבול ושמיועד להחליף את הרכבים המאוישים ובכך לחסוך מהחיילים את הסכנה מפני מטענים וחטיפות. רובוטים אחרים שהוצגו בכנס מתוצרת אלביט מערכות מיועדים לשימושים צבאיים. כן הוצגו רובוט לניתוחי מוח של חברת מזור הישראלית, ורובוט המיועד להוראת הרובוטיקה של חברת אלדברן רובוטיקס. מי מפחד מהרובוט? התחזיות לגבי התמורות הטכנולוגיות העתידיות מסמנות את תחום הרובוטיקה כאחד הענפים העיקריים שיהוו את הגל הבא בהתפתחות הטכנולוגית במאה ה-21. פרופ' צבי שילר וד"ר ארז כהן מהמרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון, השלימו השבוע מסמך חשוב שנוגע להתפתחות עולם הרובוטיקה בשנים האחרונות ולחלקה של ישראל בתעשייה. שילר וכוהן כותבים כי תעשיית הרובוטיקה בעולם עברה כברת דרך ארוכה מאז תחילת השימוש ברובוטים בתעשיית המכוניות בשנות ה-80. באותם ימים תעשיית המכוניות השקיעה כסף רב בתעשיית הרובוטיקה שכונתה "מהפכת הרובוטיקה הראשונה". רובוטיקה נתפשה כטכנולוגיית העתיד - ובצדק. אך התחזיות היו ורודות מדי לאותה תקופה. הטכנולוגיה לא היתה בשלה בגלל כושר עיבוד מוגבל, קשיים בזיהוי תמונה, וחוסר ידע בהפעלת רובוטים בסביבה משתנה. ההתעוררות מהאשליה הגיעה בסוף העשור כשההשקעות ברובוטיקה יבשו בבת אחת. במבט לאחור אומרים שילר וכהן כי זו היתה תגובה צפויה להתפתחות של בועה שניזונה מהתלהבות יתר מטכנולוגיה חדשה, שעדיין לא הבשילה כדי להצדיק את ההשקעות הרבות שזרמו לתחום. תקופת הסקרנות ברובוטיקה נמשכה לאורך שנות ה-80, והתמקדה בעיקר ברובוטים שיחליפו את האדם על ריצפת הייצור. סוף העשור התאפיין בשגשוג כלכלי ביפן, והצורך בכוח אדם היה רב. מכיוון שביפן קיימת התנגדות מסורתית ליבוא עובדים זרים, נוצר צורך בייעול באמצעות אוטומציה כדי לעמוד בקצב הצמיחה ומרכז הכובד בתחום הרובוטיקה עבר ליפן, שנהפכה לצרכנית ויצרנית רובוטים תעשייתיים המובילה בעולם. גם בתקופות שפל, היפנים המשיכו להשקיע ברובוטיקה כמנוע צמיחה טכנולוגי וכלכלי. לטענת שילר וכהן, שלב המציאות, או מהפכת הרובוטיקה השנייה, החל בתחילת שנות ה-2000 עם כניסת הרובוט למשק הבית. פריצת הדרך היתה רובוט שואב אבק של חברה אמריקאית בשם iRobot, שנמכר לציבור הרחב מתחת לסף של 200 דולר. תג המחיר הזול יחסית איפשר לרובוט להיכנס לבית כמוצר צריכה במחיר השווה לכל נפש. דוגמאות נוספות לרובוטים ביתיים שפותחו בשנים האחרונות כוללות רובוטים לכיסוח דשא, לניקוי חלונות ושירותים, רובוטים לזיהוי פורצים ואש, וחיות מחמד רובוטיות. שילר וכהן טוענים כי כיום ניתן למצוא שימוש ברובוטים בכל תחומי החיים. בתעשייה המסורתית משמשים רובוטים להחלפת כוח אדם בעבודות קשות, מסוכנות ומשעממות. רובוטים מבצעים משימות כמו ריתוך, צביעה, שינוע חומרים וחפצים כבדים, הרכבה, מדידות, ואריזה. בתעשיית ההיי-טק רובוטים משמשים להרכבת מעגלים ושינוע רכיבים ללא מגע יד אדם. חדירת הרובוטים לתעשייה נמדדת במספר הרובוטים יחסית למספר העובדים. בתעשייה היפנית, מספר הרובוטים הגיע ב-2007 לשלושה רובוטים ל-100 עובדים; גרמניה מדורגת שנייה עם שני רובוטים ל-100 עובדים; בתעשיית הרכב המצב טוב יותר עם שני רובוטים לכל 10 עובדים ביפן ו-1.8 רובוטים ל-10 עובדים באיטליה. למרות התפתחותה הבולטת של תעשיית הרובוטיקה בעולם בשנים האחרונות, שילר וכהן טוענים כי תעשיה זו עדיין נמצאת בחיתוליה וצפויה לגדול במהירות בשנים הקרובות. התחזיות לגידול תעשיית הרובוטיקה בעולם הן ספקולטיביות ובעלות שונות רבה. התחזית הוורודה ביותר היא של משרד התרבות והמידע הקוריאני, המנבאת שתעשיית הרובוטיקה העולמית תגיע ל-420 מיליארד דולר ב-2020. יש המנבאים שתעשיית הרובוטיקה תעקוף את תעשיית המכוניות עד 2025. ביל גייטס, מייסד חברת מיקרוסופט, מצא דמיון בין מצב תעשיית הרובוטיקה כיום ומצב תעשיית המחשב האישי בתחילת שנות ה-80. כפי שלא ניתן היה אז לחזות את התפתחות המחשב והחדירה שלו לכל תחומי החיים, כך לא ניתן לחזות היום את התפתחות תחום הרובוטיקה בעתיד. כאז כן עתה, פוטנציאל הצמיחה הוא אדיר. אחד האתגרים הבולטים בפיתוח תעשיית הרובוטיקה הוא ההתמודדות עם הרתיעה הטבעית של הציבור הרחב מטכנולוגיה וממוצרים העלולים לצאת משליטה. חשש זה סתם את הגולל על הרכב האוטונומי שפותח בארה"ב בשנות ה-90. הקונגרס האמריקאי הקציב כספים רבים לפיתוח רכב אוטונומי שיאפשר ניצול יעיל יותר של תשתית הכבישים הקיימת ובכך יחסוך בניית כבישים חדשים או הרחבת כבישים קיימים. הטכנולוגיה הודגמה ב-1997 בניסוי מתוקשר בסן דייגו בקליפורניה. למרות שהדגמת הטכנולוגיה הוגדרה כהצלחה, הממשל האמריקאי החליט לגנוז את הפרויקט מחשש שהציבור לא בשל עדיין למכוניות אוטונומית. החלטה זו עיכבה את הפיתוח של הרכב האוטונומי בכמה שנים עד שמשרד ההגנה האמריקאי זיהה את הפוטנציאל של טכנולוגיה זו לשימושים צבאיים. בשוק קיימת רתיעה משימוש ברובוטים מחשש שהם יגזלו פרנסה של עובדים לא מיומנים. פרופ' צבי שילר (צילום: ליאת מנדל) שילר וכהן מציינים כי תחום הרובוטיקה התפתח מאוד בעיקר בקוריאה הדרומית, יפן, ארה"ב והאיחוד האירופי. קוריאה הדרומית נחושה זה כמה שנים להפוך למובילה בתחום הרובוטיקה בעולם. ב-2003 הוכר תחום הרובוטיקה על ידי משרד המידע והתקשורת כאחד מתשעה מנועי צמיחה כלכליים. קוריאה היא המדינה היחידה כיום שבה התמיכה בתעשיית הרובוטיקה מעוגנת בחוק (חוק הרובוטיקה). עד כה הושקעו במדינה בתחום הרובוטיקה כ-500 מיליון דולר, השקעה שהובילה לפיתוח 200 מוצרים חדשים בתחום הבית ולהקמת כ-60 חברות סטארט-אפ. האיחוד האירופי השקיע מ-2007 במחקר ופיתוח ברובוטיקה יותר מ-600 מיליון יורו במסגרת "התוכנית השביעית". גם שם זיהו את הצורך ברובוטים לטיפול באוכלוסייה מתבגרת. ביפן הוכר תחום הרובוטיקה כאחד משבעה תחומים קריטיים לפיתוח תעשייה חדשה. ממשלת יפן משקיעה יותר מ-350 מיליון דולר במשך 10 שנים לפיתוח רובוטים לעזרה לאוכלוסייה מתבגרת. בארה"ב שוקדים באחרונה על חקיקה בקונגרס שתבטיח תמיכה כספית משמעותית לתחום. בישראל אין מדיניות מסודרת שילר אומר ל-TheMarker כי הפעילות בתחום הרובוטיקה בישראל היא ברמה גבוהה, אך בהיקפים קטנים. מכיוון שתחום הרובוטיקה לא זוהה כענף נפרד על ידי משרדי הממשלה, לא היו קיימים עד כה נתונים לגבי ענף זה. פילוח נתונים שנעשה באחרונה על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, סקר כ-20 חברות ישראליות שעסקו ברובוטיקה ב-2001-2008. הנתונים מציגים תעשייה בעלת היקף צנוע, אך הישגים מרשימים, בהשוואה להישגי ההיי-טק באותה תקופה. מה צריכה ישראל לעשות כדי לקדם את תחום הרובוטיקה? שילר מסביר. "צמיחתה המרשימה של תעשיית הרובוטיקה הישראלית בשנות ה-2000 לא היתה תוצאה של מדיניות מכוונת לפיתוח ענף זה. תעשיית הרובוטיקה צמחה כתוצאה מיוזמה פרטית וזיהוי הזדמנויות עסקיות בשוק הגלובלי. בחינת הצרכים של המשק הישראלי מצביעה על הפוטנציאל הרב בפיתוח הענף בישראל, לא רק בייצור מוצרים חדשניים ליצוא אלא גם בחיזוק התעשייה הישראלית. ועדה בראשותו של ישראל מקוב, לשעבר מנכ"ל טבע, בחנה את האמצעים להעצמת הפריפריה והתעשייה המסורתית ומצאה שהתפוקה לעובד בתעשייה הישראלית היא חצי מהמקובל במערב. הדו"ח המליץ להשקיע בהתייעלות התעשייה המסורתית. ועדה אחרת בראשות פרופ' צבי אקשטיין, המשנה לנגיד בנק ישראל, בחנה דרכים לצמצום היקף העסקתם של עובדים זרים. העסקת של יותר מ-250 אלף עובדים זרים בתחומי החקלאות, הבניין והסיעוד, פוגעת באפשרות העסקת עובדים ישראלים, מעכבת הטמעת טכנולוגיות חדשות, ויש לה בנוסף השלכות חברתיות שליליות. הוועדה המליצה לעודד שימוש במיכון וטכנולוגיות חדשות להחלפת ידיים עובדות. המשתמע ממסקנות שני הדו"חות הוא כי הפתרון המתבקש הוא הטמעת רובוטיקה בתעשייה המסורתית ובחקלאות. משרד התמ"ת לא מכיר בתחום הרובוטיקה כענף הראוי לעדיפות לאומית. "תעשיית ההיי-טק הישראלית עדיין רוכבת על גל המהפכה הטכנולוגית של שנות ה-90", אומר שילר. "הגיע הזמן להיערך למהפכה הטכנולוגית הבאה. הצורך הגדל לרובוטיקה, התעוררות תחום הרובוטיקה בארצות מפותחות, והצפי לשלב המציאות במחזור ההתפתחות הטכנולוגית של תחום הרובוטיקה, לא משאירים ספק שרובוטיקה היא המהפכה הטכנולוגית הבאה". | 
מהלך החידון כלל שלושה סבבי שאלות כשבכל אחד משני הסבבים הראשונים פחת מספר המתמודדים בשניים. אל השלב האחרון הגיעו ארבעת המצטיינים שענו על שאלות הקשורות ברובוט נאו NAO שעמד מולם על הבמה והופעל בידיו האמונות של מר נתנאל דוקן, נציג חברת אלדברן, יצרנית הנאו, שהגיע במיוחד מצרפת. את השאלות על ההדגמות של נאו שאל אורח מיוחד מארצות הברית, דיוויד אלגראן David Ahlgren פרופ' בפקולטה להנדסה בטריניטי קולג', הרטפורד, קונטיקט ארה"ב.
